הביטוי "רמת הסיכון בשוק עלתה" נשמע תדיר במחוזותינו ככל שמדדי המניות עולים. לביטוי זה יכולים להיות מספר פירושים שונים אשר המשותף לכולם הוא רצון משמיע הטענה להיות צודק כאשר בסוף השוק באמת יתקן. להלן מספר גישות התייחסות לטענת הסיכון המלוות לבסוף עם השקפתי שלי.
מבחינת השיטה טכנית, ככל ומחירו הנוכחי של המדד מתרחק מרמת תמיכה ברורה הרי ורמת הסיכון עולה. הסיבה לכך היא העדפתם של הטכנאים למקם את פקודות הסטופ מתחת לרמת תמיכה אופקית חזקה. במקרה והמדד עולה חזק מבלי להשאיר "מדרגות" מחירים ברורות (כמו שקורה במעו"ף של ימינו), הרי וקשה מאד לקבוע את מיקום הגבלת ההפסד וצריך למקם אותו רחוק יחסית מרמות המחירים הנוכחיות או במילים אחרות להגדיל את רמת הסיכון.
"שחף פרקש - מנהל תיקים דרך חוזים עתידיים - מרקט פלייס"
מבחינת המסחר הרגיל במניות, מסחר זה נהוג להימדד בעיקר באחוזי רווח. לכן כאשר החוזה על מדד הנאסד"ק היה בשער של 1100 נק' הרי שתנועה של 1% היתה רק 11 נק'. היום, כאשר המדד עלה ל-1900 נק', תנועה זהה בגודל 1% תהיה כבר 19 נק'. ולכן אומרים שככל שהתנועה הצפויה בנק' גבוהה יותר הרי ורמת הסיכון עלתה.
מבחינת הפסיכולוגיה שמניעה את המסחר, ככל שרמות המדדים עולות, הדובים, הלוא הם הסוחרים המאמינים שהבורסה תרד, מתעוררים משנת החורף שלהם ומעלים את כמות המכירות שלהם. יש לזכור כי הדובים בבורסה הם (כמעט) לא סוחרים חדשים שנכנסים עכשיו, בפעם הראשונה, לשורט אלא קבוצה המורכבת מ : 1) גופים גדולים וסוחרים מיומנים שקנו בעבר מניות, כאשר המחירים היו זולים וכעת הם מוכרים. 2) היותר אגרסיביים, אלו מנכ"לים של חברות אשר קיבלו, כחלק מתנאי העסקתם, אופציות להמרה למניות, התקפות מתאריך מסוים. המנכ"לים דואגים לקבל את האופציות כאשר מחיר המניה נמוך וכעת כאשר הבורסה עולה יחסית חזק, הם מתחילים לחפש כיצד להיפטר מאחזקותיהם.
בכל מקרה, ככל שהמחירים עולים, יותר דובים מתעוררים מול פחות שוורים שעדיין לא בתוך הבורסה, ולכן רמת הסיכון עולה.
לדעתי, בכל שיטה שלא תבחר, תמיד תהיה בשוק "רמת סיכון". החוכמה היא לדעת להתגבר על הפחד שבסיכון ולעבוד באסטרטגיה בה ניתן לנהל את הסיכון באופן ריווחי ולאורך זמן. לצורך העניין, לעבוד תמיד בכיוון המגמה, כל עוד לא ניתנה אינדיקציה הפוכה היא גישה אפשרית וחכמה דרכה ניתן לנצח את הפחד.
"שחף פרקש - מנהל תיקים דרך חוזים עתידיים - מרקט פלייס"
